Psa.
12.
לַ/מְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַ/שְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְ/דָוִֽד׃ 
הוֹשִׁ֣יעָ/ה יְ֭הוָה כִּי־גָמַ֣ר חָסִ֑יד כִּי־פַ֥סּוּ אֱ֝מוּנִ֗ים מִ/בְּנֵ֥י אָדָֽם׃ 
שָׁ֤וְא ׀ יְֽדַבְּרוּ֮ אִ֤ישׁ אֶת־רֵ֫עֵ֥/הוּ שְׂפַ֥ת חֲלָק֑וֹת בְּ/לֵ֖ב וָ/לֵ֣ב יְדַבֵּֽרוּ׃ 
יַכְרֵ֣ת יְ֭הוָה כָּל־שִׂפְתֵ֣י חֲלָק֑וֹת לָ֝שׁ֗וֹן מְדַבֶּ֥רֶת גְּדֹלֽוֹת׃ 
אֲשֶׁ֤ר אָֽמְר֨וּ ׀ לִ/לְשֹׁנֵ֣/נוּ נַ֭גְבִּיר שְׂפָתֵ֣י/נוּ אִתָּ֑/נוּ מִ֖י אָד֣וֹן לָֽ/נוּ׃ 
מִ/שֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֮ מֵ/אַנְקַ֪ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים עַתָּ֣ה אָ֭קוּם יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אָשִׁ֥ית בְּ֝/יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ לֽ/וֹ׃ 
אִֽמֲר֣וֹת יְהוָה֮ אֲמָר֪וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּ/עֲלִ֣יל לָ/אָ֑רֶץ מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם׃ 
אַתָּֽה־יְהוָ֥ה תִּשְׁמְרֵ֑/ם תִּצְּרֶ֓/נּוּ ׀ מִן־הַ/דּ֖וֹר ז֣וּ לְ/עוֹלָֽם׃ 
סָבִ֗יב רְשָׁעִ֥ים יִתְהַלָּכ֑וּ/ן כְּ/רֻ֥ם זֻ֝לּ֗וּת לִ/בְנֵ֥י אָדָֽם׃