Psa.
39.
לַ/מְנַצֵּ֥חַ ל/ידיתון מִזְמ֥וֹר לְ/דָוִֽד׃ 
אָמַ֗רְתִּי אֶֽשְׁמְרָ֣ה דְרָכַ/י֮ מֵ/חֲט֪וֹא בִ/לְשׁ֫וֹנִ֥/י אֶשְׁמְרָ֥ה לְ/פִ֥/י מַחְס֑וֹם בְּ/עֹ֖ד רָשָׁ֣ע לְ/נֶגְדִּֽ/י׃ 
נֶאֱלַ֣מְתִּי ד֭וּמִיָּה הֶחֱשֵׁ֣יתִי מִ/טּ֑וֹב וּ/כְאֵבִ֥/י נֶעְכָּֽר׃ 
חַם־לִבִּ֨/י ׀ בְּ/קִרְבִּ֗/י בַּ/הֲגִיגִ֥/י תִבְעַר־אֵ֑שׁ דִּ֝בַּ֗רְתִּי בִּ/לְשֽׁוֹנִ/י׃ 
הוֹדִ֘יעֵ֤/נִי יְהוָ֨ה ׀ קִצִּ֗/י וּ/מִדַּ֣ת יָמַ֣/י מַה־הִ֑יא אֵ֝דְעָ֗ה מֶה־חָדֵ֥ל אָֽנִי׃ 
הִנֵּ֤ה טְפָח֨וֹת ׀ נָ֘תַ֤תָּה יָמַ֗/י וְ/חֶלְדִּ֣/י כְ/אַ֣יִן נֶגְדֶּ֑/ךָ אַ֥ךְ כָּֽל־הֶ֥בֶל כָּל־אָ֝דָ֗ם נִצָּ֥ב סֶֽלָה׃ 
אַךְ־בְּ/צֶ֤לֶם ׀ יִֽתְהַלֶּךְ־אִ֗ישׁ אַךְ־הֶ֥בֶל יֶהֱמָי֑וּ/ן יִ֝צְבֹּ֗ר וְֽ/לֹא־יֵדַ֥ע מִי־אֹסְפָֽ/ם׃ 
וְ/עַתָּ֣ה מַה־קִּוִּ֣יתִי אֲדֹנָ֑/י תּ֝וֹחַלְתִּ֗/י לְ/ךָ֣ הִֽיא׃ 
מִ/כָּל־פְּשָׁעַ֥/י הַצִּילֵ֑/נִי חֶרְפַּ֥ת נָ֝בָ֗ל אַל־תְּשִׂימֵֽ/נִי׃ 
נֶ֭אֱלַמְתִּי לֹ֣א אֶפְתַּח־פִּ֑/י כִּ֖י אַתָּ֣ה עָשִֽׂיתָ׃ 
הָסֵ֣ר מֵ/עָלַ֣/י נִגְעֶ֑/ךָ מִ/תִּגְרַ֥ת יָ֝דְ/ךָ֗ אֲנִ֣י כָלִֽיתִי׃ 
בְּֽ/תוֹכָ֘ח֤וֹת עַל־עָוֺ֨ן ׀ יִסַּ֬רְתָּ אִ֗ישׁ וַ/תֶּ֣מֶס כָּ/עָ֣שׁ חֲמוּד֑/וֹ אַ֤ךְ הֶ֖בֶל כָּל־אָדָ֣ם סֶֽלָה׃ 
שִֽׁמְעָ֥/ה־תְפִלָּתִ֨/י ׀ יְהוָ֡ה וְ/שַׁוְעָתִ֨/י ׀ הַאֲזִינָ/ה֮ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗/י אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ כִּ֤י גֵ֣ר אָנֹכִ֣י עִמָּ֑/ךְ תּ֝וֹשָׁ֗ב כְּ/כָל־אֲבוֹתָֽ/י׃ 
הָשַׁ֣ע מִמֶּ֣/נִּי וְ/אַבְלִ֑יגָה בְּ/טֶ֖רֶם אֵלֵ֣ךְ וְ/אֵינֶֽ/נִּי׃