Psa. 41. לַ/מְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְ/דָוִֽד׃ אַ֭שְׁרֵי מַשְׂכִּ֣יל אֶל־דָּ֑ל בְּ/י֥וֹם רָ֝עָ֗ה יְֽמַלְּטֵ֥/הוּ יְהוָֽה׃ יְהוָ֤ה ׀ יִשְׁמְרֵ֣/הוּ וִֽ֭/יחַיֵּ/הוּ יאשר בָּ/אָ֑רֶץ וְ/אַֽל־תִּ֝תְּנֵ֗/הוּ בְּ/נֶ֣פֶשׁ אֹיְבָֽי/ו׃ יְֽהוָ֗ה יִ֭סְעָדֶ/נּוּ עַל־עֶ֣רֶשׂ דְּוָ֑י כָּל־מִ֝שְׁכָּב֗/וֹ הָפַ֥כְתָּ בְ/חָלְיֽ/וֹ׃ אֲֽנִי־אָ֭מַרְתִּי יְהוָ֣ה חָנֵּ֑/נִי רְפָאָ֥/ה נַ֝פְשִׁ֗/י כִּי־חָטָ֥אתִי לָֽ/ךְ׃ אוֹיְבַ֗/י יֹאמְר֣וּ רַ֣ע לִ֑/י מָתַ֥י יָ֝מ֗וּת וְ/אָבַ֥ד שְׁמֽ/וֹ׃ וְ/אִם־בָּ֤א לִ/רְא֨וֹת ׀ שָׁ֤וְא יְדַבֵּ֗ר לִבּ֗/וֹ יִקְבָּץ־אָ֥וֶן ל֑/וֹ יֵצֵ֖א לַ/ח֣וּץ יְדַבֵּֽר׃ יַ֗חַד עָלַ֣/י יִ֭תְלַחֲשׁוּ כָּל־שֹׂנְאָ֑/י עָלַ֓/י ׀ יַחְשְׁב֖וּ רָעָ֣ה לִֽ/י׃ דְּֽבַר־בְּ֭לִיַּעַל יָצ֣וּק בּ֑/וֹ וַ/אֲשֶׁ֥ר שָׁ֝כַ֗ב לֹא־יוֹסִ֥יף לָ/קֽוּם׃ גַּם־אִ֤ישׁ שְׁלוֹמִ֨/י ׀ אֲשֶׁר־בָּטַ֣חְתִּי ב֭/וֹ אוֹכֵ֣ל לַחְמִ֑/י הִגְדִּ֖יל עָלַ֣/י עָקֵֽב׃ וְ/אַתָּ֤ה יְהוָ֗ה חָנֵּ֥/נִי וַ/הֲקִימֵ֑/נִי וַֽ/אֲשַׁלְּמָ֥ה לָ/הֶֽם׃ בְּ/זֹ֣את יָ֭דַעְתִּי כִּֽי־חָפַ֣צְתָּ בִּ֑/י כִּ֤י לֹֽא־יָרִ֖יעַ אֹיְבִ֣/י עָלָֽ/י׃ וַ/אֲנִ֗י בְּ֭/תֻמִּ/י תָּמַ֣כְתָּ בִּ֑/י וַ/תַּצִּיבֵ֖/נִי לְ/פָנֶ֣י/ךָ לְ/עוֹלָֽם׃ בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל מֵֽ֭/הָ/עוֹלָם וְ/עַ֥ד הָ/עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְ/אָמֵֽן׃