Psa.
52.
לַ/מְנַצֵּ֗חַ מַשְׂכִּ֥יל לְ/דָוִֽד׃ 
בְּ/ב֤וֹא ׀ דּוֹאֵ֣ג הָ/אֲדֹמִי֮ וַ/יַּגֵּ֪ד לְ/שָׁ֫א֥וּל וַ/יֹּ֥אמֶר ל֑/וֹ בָּ֥א דָ֝וִ֗ד אֶל־בֵּ֥ית אֲחִימֶֽלֶךְ׃ 
מַה־תִּתְהַלֵּ֣ל בְּ֭/רָעָה הַ/גִּבּ֑וֹר חֶ֥סֶד אֵ֝֗ל כָּל־הַ/יּֽוֹם׃ 
הַ֭וּוֹת תַּחְשֹׁ֣ב לְשׁוֹנֶ֑/ךָ כְּ/תַ֥עַר מְ֝לֻטָּ֗שׁ עֹשֵׂ֥ה רְמִיָּֽה׃ 
אָהַ֣בְתָּ רָּ֣ע מִ/טּ֑וֹב שֶׁ֓קֶר ׀ מִ/דַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה׃ 
אָהַ֥בְתָּ כָֽל־דִּבְרֵי־בָ֗לַע לְשׁ֣וֹן מִרְמָֽה׃ 
גַּם־אֵל֮ יִתָּצְ/ךָ֪ לָ֫/נֶ֥צַח יַחְתְּ/ךָ֣ וְ/יִסָּחֲ/ךָ֣ מֵ/אֹ֑הֶל וְ/שֵֽׁרֶשְׁ/ךָ֨ מֵ/אֶ֖רֶץ חַיִּ֣ים סֶֽלָה׃ 
וְ/יִרְא֖וּ צַדִּיקִ֥ים וְ/יִירָ֗אוּ וְ/עָלָ֥י/ו יִשְׂחָֽקוּ׃ 
הִנֵּ֤ה הַ/גֶּ֗בֶר לֹ֤א יָשִׂ֥ים אֱלֹהִ֗ים מָֽע֫וּזּ֥/וֹ וַ֭/יִּבְטַח בְּ/רֹ֣ב עָשְׁר֑/וֹ יָ֝עֹ֗ז בְּ/הַוָּתֽ/וֹ׃ 
וַ/אֲנִ֤י ׀ כְּ/זַ֣יִת רַ֭עֲנָן בְּ/בֵ֣ית אֱלֹהִ֑ים בָּטַ֥חְתִּי בְ/חֶֽסֶד־אֱ֝לֹהִ֗ים עוֹלָ֥ם וָ/עֶֽד׃ 
אוֹדְ/ךָ֣ לְ֭/עוֹלָם כִּ֣י עָשִׂ֑יתָ וַ/אֲקַוֶּ֖ה שִׁמְ/ךָ֥ כִֽי־ט֝֗וֹב נֶ֣גֶד חֲסִידֶֽי/ךָ׃