Psa.
62.
לַ/מְנַצֵּ֥חַ עַֽל־יְדוּת֗וּן מִזְמ֥וֹר לְ/דָוִֽד׃ 
אַ֣ךְ אֶל־אֱ֭לֹהִים דּֽוּמִיָּ֣ה נַפְשִׁ֑/י מִ֝מֶּ֗/נּוּ יְשׁוּעָתִֽ/י׃ 
אַךְ־ה֣וּא צ֭וּרִ/י וִֽ/ישׁוּעָתִ֑/י מִ֝שְׂגַּבִּ֗/י לֹא־אֶמּ֥וֹט רַבָּֽה׃ 
עַד־אָ֤נָה ׀ תְּהֽוֹתְת֣וּ עַל אִישׁ֮ תְּרָצְּח֪וּ כֻ֫לְּ/כֶ֥ם כְּ/קִ֥יר נָט֑וּי גָּ֝דֵ֗ר הַ/דְּחוּיָֽה׃ 
אַ֤ךְ מִ/שְּׂאֵת֨/וֹ ׀ יָעֲצ֣וּ לְ/הַדִּיחַ֮ יִרְצ֪וּ כָ֫זָ֥ב בְּ/פִ֥י/ו יְבָרֵ֑כוּ וּ֝/בְ/קִרְבָּ֗/ם יְקַלְלוּ־סֶֽלָה׃ 
אַ֣ךְ לֵ֭/אלֹהִים דּ֣וֹמִּי נַפְשִׁ֑/י כִּי־מִ֝מֶּ֗/נּוּ תִּקְוָתִֽ/י׃ 
אַךְ־ה֣וּא צ֭וּרִ/י וִֽ/ישׁוּעָתִ֑/י מִ֝שְׂגַּבִּ֗/י לֹ֣א אֶמּֽוֹט׃ 
עַל־אֱ֭לֹהִים יִשְׁעִ֣/י וּ/כְבוֹדִ֑/י צוּר־עֻזִּ֥/י מַ֝חְסִ֗/י בֵּֽ/אלֹהִֽים׃ 
בִּטְח֘וּ ב֤/וֹ בְ/כָל־עֵ֨ת ׀ עָ֗ם שִׁפְכֽוּ־לְ/פָנָ֥י/ו לְבַבְ/כֶ֑ם אֱלֹהִ֖ים מַחֲסֶה־לָּ֣/נוּ סֶֽלָה׃ 
אַ֤ךְ ׀ הֶ֥בֶל בְּנֵֽי־אָדָם֮ כָּזָ֪ב בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ בְּ/מֹאזְנַ֥יִם לַ/עֲל֑וֹת הֵ֝֗מָּה מֵ/הֶ֥בֶל יָֽחַד׃ 
אַל־תִּבְטְח֣וּ בְ/עֹשֶׁק֮ וּ/בְ/גָזֵ֪ל אַל־תֶּ֫הְבָּ֥לוּ חַ֤יִל ׀ כִּֽי־יָנ֑וּב אַל־תָּשִׁ֥יתוּ לֵֽב׃ 
אַחַ֤ת ׀ דִּבֶּ֬ר אֱלֹהִ֗ים שְׁתַּֽיִם־ז֥וּ שָׁמָ֑עְתִּי כִּ֥י עֹ֝֗ז לֵ/אלֹהִֽים׃ 
וּ/לְ/ךָֽ־אֲדֹנָ֥/י חָ֑סֶד כִּֽי־אַתָּ֨ה תְשַׁלֵּ֖ם לְ/אִ֣ישׁ כְּֽ/מַעֲשֵֽׂ/הוּ׃