Psa.
92.
מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְ/י֣וֹם הַ/שַּׁבָּֽת׃ 
ט֗וֹב לְ/הֹד֥וֹת לַ/יהוָ֑ה וּ/לְ/זַמֵּ֖ר לְ/שִׁמְ/ךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃ 
לְ/הַגִּ֣יד בַּ/בֹּ֣קֶר חַסְֽדֶּ֑/ךָ וֶ֝/אֱמֽוּנָתְ/ךָ֗ בַּ/לֵּילֽוֹת׃ 
עֲֽלֵי־עָ֭שׂוֹר וַ/עֲלֵי־נָ֑בֶל עֲלֵ֖י הִגָּי֣וֹן בְּ/כִנּֽוֹר׃ 
כִּ֤י שִׂמַּחְתַּ֣/נִי יְהוָ֣ה בְּ/פָעֳלֶ֑/ךָ בְּֽ/מַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣י/ךָ אֲרַנֵּֽן׃ 
מַה־גָּדְל֣וּ מַעֲשֶׂ֣י/ךָ יְהוָ֑ה מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ מַחְשְׁבֹתֶֽי/ךָ׃ 
אִֽישׁ־בַּ֭עַר לֹ֣א יֵדָ֑ע וּ֝/כְסִ֗יל לֹא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת׃ 
בִּ/פְרֹ֤חַ רְשָׁעִ֨ים ׀ כְּמ֥וֹ עֵ֗שֶׂב וַ֭/יָּצִיצוּ כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן לְ/הִשָּֽׁמְדָ֥/ם עֲדֵי־עַֽד׃ 
וְ/אַתָּ֥ה מָר֗וֹם לְ/עֹלָ֥ם יְהוָֽה׃ 
כִּ֤י הִנֵּ֪ה אֹיְבֶ֡י/ךָ ׀ יְֽהוָ֗ה כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֹיְבֶ֣י/ךָ יֹאבֵ֑דוּ יִ֝תְפָּרְד֗וּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃ 
וַ/תָּ֣רֶם כִּ/רְאֵ֣ים קַרְנִ֑/י בַּ֝לֹּתִ֗י בְּ/שֶׁ֣מֶן רַעֲנָֽן׃ 
וַ/תַּבֵּ֥ט עֵינִ֗/י בְּ/שׁ֫וּרָ֥/י בַּ/קָּמִ֖ים עָלַ֥/י מְרֵעִ֗ים תִּשְׁמַ֥עְנָה אָזְנָֽ/י׃ 
צַ֭דִּיק כַּ/תָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּ/אֶ֖רֶז בַּ/לְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה׃ 
שְׁ֭תוּלִים בְּ/בֵ֣ית יְהוָ֑ה בְּ/חַצְר֖וֹת אֱלֹהֵ֣י/נוּ יַפְרִֽיחוּ׃ 
ע֭וֹד יְנוּב֣וּ/ן בְּ/שֵׂיבָ֑ה דְּשֵׁנִ֖ים וְ/רַֽעֲנַנִּ֣ים יִהְיֽוּ׃ 
לְ֭/הַגִּיד כִּֽי־יָשָׁ֣ר יְהוָ֑ה צ֝וּרִ֗/י וְֽ/לֹא־עלת/ה בּֽ/וֹ׃