Psa.
108.
שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְ/דָוִֽד׃ 
נָכ֣וֹן לִבִּ֣/י אֱלֹהִ֑ים אָשִׁ֥ירָה וַ֝/אֲזַמְּרָ֗ה אַף־כְּבוֹדִֽ/י׃ 
ע֭וּרָֽ/ה הַ/נֵּ֥בֶל וְ/כִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר׃ 
אוֹדְ/ךָ֖ בָ/עַמִּ֥ים ׀ יְהוָ֑ה וַ֝/אֲזַמֶּרְ/ךָ֗ בַּל־אֻמִּֽים׃ 
כִּֽי־גָד֣וֹל מֵֽ/עַל־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑/ךָ וְֽ/עַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽ/ךָ׃ 
ר֣וּמָ/ה עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים וְ/עַ֖ל כָּל־הָ/אָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽ/ךָ׃ 
לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּ/ן יְדִידֶ֑י/ךָ הוֹשִׁ֖יעָ/ה יְמִֽינְ/ךָ֣ וַ/עֲנֵֽ/נִי׃ 
אֱלֹהִ֤ים ׀ דִּבֶּ֥ר בְּ/קָדְשׁ֗/וֹ אֶעְלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְ/עֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד׃ 
לִ֤/י גִלְעָ֨ד ׀ לִ֤/י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֭/אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑/י יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹקְקִֽ/י׃ 
מוֹאָ֤ב ׀ סִ֬יר רַחְצִ֗/י עַל־אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑/י עֲלֵֽי־פְ֝לֶ֗שֶׁת אֶתְרוֹעָֽע׃ 
מִ֣י יֹ֭בִלֵ/נִי עִ֣יר מִבְצָ֑ר מִ֖י נָחַ֣/נִי עַד־אֱדֽוֹם׃ 
הֲ/לֹֽא־אֱלֹהִ֥ים זְנַחְתָּ֑/נוּ וְֽ/לֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּ/צִבְאֹתֵֽי/נוּ׃ 
הָֽבָ/ה־לָּ֣/נוּ עֶזְרָ֣ת מִ/צָּ֑ר וְ֝/שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָֽם׃ 
בֵּֽ/אלֹהִ֥ים נַעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֝/ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽי/נוּ׃