Psa.
126.
שִׁ֗יר הַֽ/מַּ֫עֲל֥וֹת בְּ/שׁ֣וּב יְ֭הוָה אֶת־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן הָ֝יִ֗ינוּ כְּ/חֹלְמִֽים׃ 
אָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּי/נוּ֮ וּ/לְשׁוֹנֵ֪/נוּ רִ֫נָּ֥ה אָ֭ז יֹאמְר֣וּ בַ/גּוֹיִ֑ם הִגְדִּ֥יל יְ֝הוָ֗ה לַ/עֲשׂ֥וֹת עִם־אֵֽלֶּה׃ 
הִגְדִּ֣יל יְ֭הוָה לַ/עֲשׂ֥וֹת עִמָּ֗/נוּ הָיִ֥ינוּ שְׂמֵחִֽים׃ 
שׁוּבָ֣/ה יְ֭הוָה אֶת־שבות/נו כַּ/אֲפִיקִ֥ים בַּ/נֶּֽגֶב׃ 
הַ/זֹּרְעִ֥ים בְּ/דִמְעָ֗ה בְּ/רִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ׃ 
הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ ׀ וּ/בָכֹה֮ נֹשֵׂ֪א מֶֽשֶׁךְ־הַ֫/זָּ֥רַע בֹּֽ֬א־יָב֥וֹא בְ/רִנָּ֑ה נֹ֝שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽי/ו׃