Psa.
140.
לַ/מְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְ/דָוִֽד׃ 
חַלְּצֵ֣/נִי יְ֭הוָה מֵ/אָדָ֣ם רָ֑ע מֵ/אִ֖ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵֽ/נִי׃ 
אֲשֶׁ֤ר חָשְׁב֣וּ רָע֣וֹת בְּ/לֵ֑ב כָּל־י֝֗וֹם יָג֥וּרוּ מִלְחָמֽוֹת׃ 
שָֽׁנֲנ֣וּ לְשׁוֹנָ/ם֮ כְּֽמוֹ־נָ֫חָ֥שׁ חֲמַ֥ת עַכְשׁ֑וּב תַּ֖חַת שְׂפָתֵ֣י/מוֹ סֶֽלָה׃ 
שָׁמְרֵ֤/נִי יְהוָ֨ה ׀ מִ֘/ידֵ֤י רָשָׁ֗ע מֵ/אִ֣ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵ֑/נִי אֲשֶׁ֥ר חָ֝שְׁב֗וּ לִ/דְח֥וֹת פְּעָמָֽ/י׃ 
טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים ׀ פַּ֡ח לִ֗/י וַ/חֲבָלִ֗ים פָּ֣רְשׂוּ רֶ֭שֶׁת לְ/יַד־מַעְגָּ֑ל מֹקְשִׁ֖ים שָֽׁתוּ־לִ֣/י סֶֽלָה׃ 
אָמַ֣רְתִּי לַ֭/יהוָה אֵ֣לִ/י אָ֑תָּה הַאֲזִ֥ינָ/ה יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל תַּחֲנוּנָֽ/י׃ 
יְהֹוִ֣ה אֲ֭דֹנָ/י עֹ֣ז יְשׁוּעָתִ֑/י סַכֹּ֥תָה לְ֝/רֹאשִׁ֗/י בְּ/י֣וֹם נָֽשֶׁק׃ 
אַל־תִּתֵּ֣ן יְ֭הוָה מַאֲוַיֵּ֣י רָשָׁ֑ע זְמָמ֥/וֹ אַל־תָּ֝פֵ֗ק יָר֥וּמוּ סֶֽלָה׃ 
רֹ֥אשׁ מְסִבָּ֑/י עֲמַ֖ל שְׂפָתֵ֣י/מוֹ יכסו/מו׃ 
ימיטו עֲלֵי/הֶ֗ם גֶּֽחָ֫לִ֥ים בָּ/אֵ֥שׁ יַפִּלֵ֑/ם בְּ֝/מַהֲמֹר֗וֹת בַּֽל־יָקֽוּמוּ׃ 
אִ֥ישׁ לָשׁוֹן֮ בַּל־יִכּ֪וֹן בָּ֫/אָ֥רֶץ אִישׁ־חָמָ֥ס רָ֑ע יְ֝צוּדֶ֗/נּוּ לְ/מַדְחֵפֹֽת׃ 
ידעת כִּֽי־יַעֲשֶׂ֣ה יְ֭הוָה דִּ֣ין עָנִ֑י מִ֝שְׁפַּ֗ט אֶבְיֹנִֽים׃ 
אַ֣ךְ צַ֭דִּיקִים יוֹד֣וּ לִ/שְׁמֶ֑/ךָ יֵשְׁב֥וּ יְ֝שָׁרִ֗ים אֶת־פָּנֶֽי/ךָ׃